Vayedaber

Simple Havroutah

Guittine

Daf 16a

הַנִּצּוֹק וְהַקָּטַפְרֵס וּמַשְׁקֶה טוֹפֵחַ אֵינוֹ חִיבּוּר לֹא לְטוּמְאָה וְלֹא לְטָהֳרָה

Traduction

A stream of water, and water descending an incline [katafres], and liquid that rendered an item moist do not connect, neither for ritual impurity nor for purity. These liquids do not connect for impurity, e.g., if impure water is in one place and becomes attached to another source of water pouring from above it, the water above is not considered attached to the impure water and is not rendered impure. They also do not connect for purity, e.g., if two collections of water are attached via the pouring of a stream, they do not join together to form the amount of water necessary to form a valid ritual bath, through which people and items can become ritually pure. If so, liquid that rendered a hand moist should not serve to attach the two halves of one’s hand when they are washed.

Rachi non traduit

הנצוק. קילוח:

והקטפרס. הר משופע שמדרונו מחודד הרבה:

אינו חיבור. לטומאה כגון המערה מכלי טהור לכלי טמא ונצוק הקלוח מחבר משקה שני הכלים אינו חיבור לטמא משקין העליונים וכן הקטפרס אם העבירו דרך דף הנתונים במדרון והתחתונים מחוברים לטומאה אין העליונים טמאים וכן אם היתה עריבה ארוכה ובשני ראשיה משקין אחד טמא ואחד טהור ומשקה טופח מחברן אינן חיבור לטמא הטהורים וכן לטהרה לענין מקוואות שני מקוואות שאין באחד מהן ארבעים סאה ונצוק וקטפרס ומשקה טופח מחברן אינו חיבור:

Tossefoth non traduit

הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה. פי' בקונטרס אינו חיבור לטהרה לענין שתי מקוואות שאין באחד מהן מ' סאה ונצוק וקטפרס ומשקה טופח מחברן אינו חיבור וקשה לר''ת דעד כאן לא נחלקו ר' מאיר ורבי יהודה בפרק אין דורשין (חגיגה יט.) גבי ג' גוממיות העליונה עשרים והתחתונה עשרים ובאמצעית ארבעים וחרדלית של גשמים עוברת ביניהם אלא בטובל בעליונה אי אמרינן גוד אסיק אבל בתחתונה כולהו מודו דעלתה לו טבילה דאמרינן גוד אחית אלמא קטפרס חיבור והכא משמע דאינו חיבור כלל ואומר ר''ת דהכא מיירי דוקא בשתי גוממיות שבזו עשרים ובזו עשרים דליכא מקוה שלם באחד בפני עצמה דלא הוו חיבור ואין מטבילין אפילו בתחתונה אבל התם דאיכא באמצעית מקוה שלם לכ''ע מטבילין בתחתונה ובעליונה פליגי ודוקא נקט אמצעית אבל שתי גוממיות שאין בשום אחת מקוה שלם לכ''ע אין מטבילין אף בתחתונה עוד הקשה דהכא קאמר דקטפרס לא הוי חיבור ובסמוך קאמר רבי יהודה אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור והך דנצוק ר' יהודה היא דהא מסקינן לענין מקוואות ורבי יהודה היא ואומר ר''ת דכיון שהמים שעל הראשון סופן ליפול ולירד למקוה הוי קטפרס חבור ומיהו נצוק גרוע מקטפרס לפי שהקילוח של הנצוק עומד באויר ולא הוי חבור אפי' סופו ליפול כדמשמע בפרק בתרא דע''ז (דף עב:) והא דדייק התם גבי כותי דאנח ידיה אבת גישתא ואסריה רבא לכולי חמרא שמע מינה נצוק חיבור אע''ג דהתם הוי קטפרס דייק שפיר דנצוק הוי חיבור דכיון דמה שנגע בו הכותי דהיינו בקצה העליון דאין סופו ליפול בתוך חבית כיון שראשו אחד מונח על גישתא ולהכי לא עדיף מנצוק עוד הקשה דהכא משמע דטופח להטפיח הוי חיבור ובפ''ו דמקוואות (משנה ז) תנן ומייתי לה בפ''ק דיבמות (טו.) ובפרק שלישי דחגיגה (דף כא:) עירוב מקוואות כשפופרת הנוד בעוביה ובחללה כשתי אצבעות חוזרות למקומן ואור''ת דנקב בעינן כשפופרת הנוד אבל מים סגי בטופח להטפיח ואין נראה לר''י דתנן במסכת מקוואות פ''ו (משנה ט) כותל שבין שתי מקוואות שנסדק לשתי מצטרף לערב אין מצטרף עד שיהא במקום אחד כשפופרת הנוד ר' יהודה אומר חילוף הדברים נפרצו מלמעלה זה לתוך זה על רום כקליפת השום על רוחב כשפופרת הנוד היינו שתי אצבעות אם כן הא דקאמר עירוב מקוואות כשפופרת הנוד מלא נקב מים בעינן ובצפין מלמעלה אין צריך אלא כקליפת השום ברוחב כשפופרת ואי במים סגי בטופח להטפיח אלא דנקב הוא דבעי' כשפופרת כדפירש ר''ת א''כ אין רוחב המים כשפופרת שתי אצבעות שהנקב עגול והוא צר מלמטה כדאמר בשתי אצבעות חוזרות למקומן ונראה דדוקא לר''י סגי בטופח להטפיח אבל לרבנן צריך כקליפת השום ברוחב שתי אצבעות וכשכותל מפסיק צריך כשפופרת הנוד שיהא הנקב. מלא וההיא דנצוק לפי מאי דמסיק לענין מקוואות ור''י היא מצי אתיא כרבנן דדוקא ההיא דטופח להטפיח חיבור אתיא כר''י אבל ההיא דנצוק וקטפרס דקתני בה דמשקה טופח אינו חיבור היינו אפי' טופח להטפיח ועוד אומר ר''י דאפילו ר' יהודה לית ליה טופח להטפיח חיבור ברגליו נוגעות במים אלא מכח גוד אחית אבל בקרקע שוה דלא שייך גוד אחית בעי קליפת השום ואתיא ההיא דנפרצו זה לתוך זה אפי' כר' יהודה דאיירי התם ברישא ור''י אומר דההיא דהנצוק וקטפרס לא לענין חיבור מקוואות איירי אלא לענין השקה והשתא הוי לטהרה דומיא דלטומאה וכן משמע מדקאמר דלמא לענין מקוואות ור' יהודה היא משמע דעד השתא לא הוה מוקי במקוואות ופשיט דמשקה טופח אינו חיבור לענין השקה ה''ה לענין נטילה וקאמר לא צריכא דאיכא טופח להטפיח ובעי הא דקתני דמשקה טופח אינו חבור לענין השקה אי מיירי בטופח שלא להטפיח או אפי' בטופח להטפיח וקאמר הא נמי תנינא דהוי חיבור ודחי הא דתנינא דטופח להטפיח דלמא לענין מקוואות ור' יהודה היא מטעם גוד אחית אבל לענין השקה אימא דלא הוי חיבור אפי' לר' יהודה כמו במקוה בקרקע שוה דליכא גוד אחית והשתא ההיא דחגיגה לא קשה מידי ומצינו למימר לכ''ע מטבילין בתחתונה אפי' ליכא באמצעית מ' ונקיט באמצעית מ' לאשמועינן דאפ''ה קתני בסיפא בתוספתא וחכמים אומרים אין מטבילין אלא באמצעית ואע''פ שיש מ' באמצעית אפ''ה אין מטבילין בתחתונה וכל שכן בעליונה אי נמי קא משמע לן דלא גזרינן אמצעית אטו אחריני אבל קשה למאי דס''ד דטופח להטפיח הוי חבור לענין השקה אלמא בטופח להטפיח אנו מקילין יותר לענין השקה מלענין מקוואות דבמקוה לא הוי חיבור ונצוק וקטפרס הוי איפכא דבהשקה לא הוי חבור ולענין מקוה הוי חיבור:

לָא צְרִיכָא דְּאִיכָּא טוֹפֵחַ לְהַטְפִּיחַ הָא נָמֵי תְּנֵינָא טוֹפֵחַ לְהַטְפִּיחַ חִיבּוּר

Traduction

The Gemara answers: No, this dilemma is necessary in a case where there is liquid that rendered an item moist enough to render another item moist. In other words, the half of the hand that was washed is not merely slightly moist, it is moist enough to render something else moist. The Gemara asks: We already learned this as well: With regard to liquid that rendered an item moist enough to render another item moist, it connects with other liquid. What, then, is Ilfa’s dilemma?

Rachi non traduit

טופח להטפיח. שיש משקה הרבה שאם טפח בו יכול להטפיח במקום אחר:

חיבור. לטומאה ולטהרה וקס''ד דהוא הדין לנטילה דחשיב כמאן דעביד בהדי הדדי:

דִּלְמָא לְעִנְיַן מִקְוָאוֹת וְרַבִּי יְהוּדָה הִיא דִּתְנַן מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מְכֻוּוֹנוֹת וְיָרְדוּ שְׁנַיִם וְטָבְלוּ (שְׁנֵיהֶם בְּבַת אַחַת טְהוֹרִים)

Traduction

The Gemara suggests: Perhaps the halakha that liquid rendered an item moist enough to render another item moist joins with other liquid is stated only with regard to the issue of ritual baths, and this is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. As we learned in a mishna (Mikvaot 7:6): In the case of a ritual bath that contains precisely forty se’a of water, and two people descended and immersed in it, if both of them immersed at the same time they are ritually pure.

Rachi non traduit

דלמא. הא דקתני חיבור:

לענין מקוואות. קאמר ור' יהודה היא משום גוד אחית (כדתני') כו' ומיהו לענין נטילה מבעיין אי הויא נטילה כתיקונה לחצאין או לא ואין ראיית חיבור מקוואות ראיה לכאן דאנן לאו משום חיבור מבעי לן:

מכוונות. לא פחות ולא יותר:

בְּזֶה אַחַר זֶה רִאשׁוֹן טָהוֹר וְהַשֵּׁנִי טָמֵא

Traduction

If they immersed sequentially, then the first person is ritually pure, as he immersed in a ritual bath that contains the requisite amount of water, but the second person is impure, because some of the water must certainly have clung to the first individual as he left the ritual bath. Consequently, after the first person’s immersion the ritual bath contained slightly less than the requisite forty se’a of water.

Rachi non traduit

השני טמא. שחסר המקוה על ידי הראשון:

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם הָיוּ רַגְלָיו שֶׁל רִאשׁוֹן נוֹגְעוֹת בַּמַּיִם אַף הַשֵּׁנִי טָהוֹר

Traduction

Rabbi Yehuda says: If the first person’s feet were still touching the water in the ritual bath when the second person immersed, then the second person is also ritually pure. According to the opinion of Rabbi Yehuda, the water left on the body of the person who has immersed connects with the water in the ritual bath to constitute the requisite amount of water. Clearly, in Rabbi Yehuda’s opinion, liquid that rendered an item moist enough to render another item moist joins together with other liquid. However, this halakha was stated only with regard to a ritual bath. It remains unclear whether liquid that rendered an item moist enough to render another item moist joins with the water used to wash the second half of one’s hand. Perhaps this is the dilemma raised by Ilfa.

Rachi non traduit

נוגעות במים. בשעת טבילת השני:

אף השני טהור. דכמאן דמחברי מים שעל הראשון למי המקוה דמו:

אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה הֲרֵי אָמְרוּ הַבָּא רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין וְטָהוֹר שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל רוּבּוֹ שְׁלֹשָׁה לוּגִּין מַיִם שְׁאוּבִין טָמֵא בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה חֶצְיוֹ בְּבִיאָה וְחֶצְיוֹ בִּנְפִילָה מַאי תֵּיקוּ

Traduction

The Gemara cites another question with regard to this issue. Rabbi Yirmeya says: They said in a mishna (Zavim 5:12): In the case of one whose head and most of his body enter into drawn water after he immersed himself in a ritual bath to purify himself, and a ritually pure person concerning whom three log of drawn water fell on his head and most of his body, both of these people are ritually impure. With regard to this mishna, Rabbi Yirmeya raises a dilemma: If half of a person became purified by entering into drawn water and half of him became purified by having water fall on him, what is the halakha? Do these acts join together to render him ritually impure or not? No answer is found, and therefore the Gemara says that the dilemma shall stand unresolved.

Rachi non traduit

הבא ראשו ורובו. כשהוא טהור במים שאובים בתוך הכלי:

טמא. לתרומה עד שיטבול ומגזירת שמונה עשר דבר היא ובפ''ק דמסכת שבת מפרש מ''ט גזור עליה לפי שהיה להם מערות סרוחים לטבילה ולאחר טבילה היו רוחצין בשאובין והתחילו לומר לא אלו מטהרין אלא אלו מטהרין וגזרו עליהן ושוב גזרו על טהור שנפלו עליו שלשה לוגין מים שאובין דאי לא הא לא קיימא הא:

חציו בביאה. בתוך הכלי וחציו בנפילה שנפלו על חצי גופו שלשה לוגין:

Tossefoth non traduit

הבא ראשו ורובו במים שאובין וטהור שנפלו כו'. הכי גרסינן בפרק קמא דשבת (דף יג:) דעל טבול יום דוקא גזרו בביאה וכל שכן בנפילה אבל טהור דוקא בנפילה וטעמא אר''י דהחמירו בנפילה משום שמעשה כך היה כדאמר התם והיו (מעבירים על גביהן) שלשה לוגין מים שאובין:
(ועי' תוס' שבת יג: ד''ה וטהור):

אָמַר רַב פָּפָּא הֲרֵי אָמְרוּ בַּעַל קֶרִי חוֹלֶה שֶׁנָּתְנוּ עָלָיו תִּשְׁעָה קַבִּין מַיִם טָהוֹר בָּעֵי רַב פָּפָּא חֶצְיוֹ בִּטְבִילָה וְחֶצְיוֹ בִּנְתִינָה מַאי תֵּיקוּ

Traduction

Similarly, Rav Pappa says: They said in a mishna (Mikvaot 3:4): In the case of a sick person who experienced a seminal emission, who had nine kav of drawn water poured over him, this is sufficient to render him ritually pure. He need not immerse himself in a ritual bath. Rav Pappa raises a dilemma: If half of him is purified by immersion and half of him through this act of pouring, what is the halakha? No answer is found for this dilemma either, and the Gemara says that it shall stand unresolved.

Rachi non traduit

בעל קרי חולה כו' טהור. לדברי תורה דעזרא תיקן טבילה לבעלי קריין קודם שיעסקו בתורה והקלו על החולה בנתינת תשע קבין אפי' שאובין במסכת ברכות אבל לטהרו ליכנס במקדש בעינן ארבעים סאה:

וחציו בטבילה. שנכנס חציו לתוך המקוה ועל חציו נתן ט' קבין שאובין:

אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נִכְתַּב וְאֶחָד אוֹמֵר כּוּ' אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין הַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי שְׁנֵיהֶם אֲבָל גֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי שְׁנֵיהֶם

Traduction

§ The mishna taught that if one says: It was written in my presence, and one says: It was signed in my presence, the bill of divorce is invalid. Rav Shmuel bar Yehuda says that Rabbi Yoḥanan says: They taught that the document is invalid only if the bill of divorce was not produced by both of them in court. In other words, this halakha applies only if they were not both agents for bringing this bill of divorce. Rather, one of them alone fulfilled this role and he did not say: It was written in my presence and it was signed in my presence, in accordance with the rabbinic decree. However, if the bill of divorce was produced by both of them,

Rachi non traduit

שאין הגט יוצא מתחת ידי שניהם. שאין שניהם שלוחין בהבאתו דלא הוו שנים שהביאו גט אלא אחד הביאו צריך המביא לומר בפני נכתב ובפני נחתם וזה לא אמר:

אבל הגט יוצא. בב''ד:

מתחת ידי שניהם. ששניהם אדוקין בו ושניהם שלוחין:

Tossefoth non traduit

אבל גט יוצא מתחת ידי שניהם כשר. מה שפירש בקונטרס ששניהן אדוקין בו לאו דוקא שאין צריך שיהיו ממש שניהם אדוקים ואוחזים בגט אלא ששניהם אומרים שהבעל עשה שניהן שלוחין על כך ואמר להם שניכם הוליכו גט לאשתי ונתנו האחד במעמד חבירו כדאמרינן בסוף התקבל (לקמן גיטין דף סז:) כולכם הוליכו אחד מוליך במעמד כולם ואם האחד שליח והשני מעיד שבפניו נתן הבעל את הגט לחבירו להוליך לאשתו לרבא כשר דמה אם יאמרו בפנינו גירשה אבל לרבה אפי' לאחר שלמדו אין להכשיר כיון שאין שניהם שלוחים דדוקא בשניהן שלוחים אמרינן בפרק קמא (לעיל גיטין דף ה.) דכשר לרבה משום דבי תרי דמייתי גיטא מילתא דלא שכיחא היא אבל כה''ג לא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source